מערך התרחישים הוא שיטה לחישוב דרישת הבטחונות במסלקת מעו"ף. הוא מבוסס על עקרונות שיטת ה-SPAN (Systematic Portfolio Analysis of Risk) – שפותחה בשנת 1988 ב-CME (Chicago Mercantile Exchange), אחת מבורסות הנגזרים המובילות בארה"ב ובעולם. שיטה זו נהוגה בבורסות רבות בעולם. בשיטת ה-SPAN מתבצע שערוך של תיק הלקוח במערך של תרחישים שונים למצבי שוק, באמצעות מודלים לתמחור אופציות.

באמצעות מערך התרחישים מעריכים את ההפסד המקסימלי העלול להיגרם למשקיע בתיק הכולל אופציות וחוזים עתידיים, כתוצאה מתנודה בשוק של מחירי נכס הבסיס. גובה הביטחונות הנדרש בכל נקודת זמן תלוי במחיר נכס הבסיס, ברמת התנודתיות בשוק (סטיית התקן), בשער הריבית ובזמן לפקיעה.

החל משנת 2001 כולל מערך התרחישים בשוק הנגזרים בבורסה בתל-אביב 45 תרחישים של "מצבי שוק", שעשויים להתרחש בעקבות תנודות במחירי נכסי הבסיס (מדד ת"א-25, שער הדולר וכו') ובסטיות התקן שלהם. ב-44 תרחישים מחושב שווי תיאורטי של תיק לקוח על פי נוסחת B&S (Black & Scholes), ובתרחיש ה-45 מחושב שווי השוק הנוכחי של התיק. לקוח יידרש לתת ביטחונות על פי התרחיש הגרוע ביותר, כלומר התרחיש בו ההפסד הצפוי הוא המקסימלי.

מערך התרחישים משמש את הבורסה מדי יום לקביעת הביטחונות הנדרשים מכל אחד מחברי מסלקת מעו"ף. דרישה זו נקבעת על פי התרחיש המגלם את הסיכון הגבוה ביותר לכל חבר. החל מאפריל 2004 מחושבת דרישת הביטחונות בעזרת מב"ט, מערכת לבקרת ביטחונות בזמן אמת, לאורך כל יום המסחר. זאת, בניגוד לעבר, אז חושבו הביטחונות הנדרשים בתחילת כל יום מסחר בלבד.

מערך התרחישים משמש גם את חברי הבורסה בקביעת הביטחונות הנדרשים מלקוחותיהם.

עבור נכס בסיס נקבעת תחילה התנודה המקסימלית באחוזים, בהתבסס על שינוי מקסימלי שנצפה בעבר על פני שלושה ימי מסחר במחיר נכס הבסיס. לדוגמה, נתונים היסטוריים מראים כי התנודה המקסימלית של מדד ת"א-25 ב-3 ימים הינה 12% ושל שער הדולר 8%. מצבי השוק של מחיר נכס הבסיס במערך התרחישים נעים בין שער הגבוה מהשער הנוכחי בתנודה המקסימלית, לבין שער הנמוך ממנו באותה התנודה. ביניהם נמצאים 19 תרחישים נוספים.

אם נסמן את התנודה המקסימלית באות m מערך התרחישים ייראה באופן הבא:

לדוגמא: מדד ת"א-25 עומד על 500 נקודות. מערך התרחישים יכלול תרחישים עם השערים הבאים:

כל אחד מ-21 התרחישים הללו נבדק בשתי רמות שונות של תנודתיות בשוק (סטיות תקן), ונוצרים 42 תרחישים. רמות התנודתיות מחושבות סביב סטיית התקן של נכס הבסיס הנצפית בשוק בעת חישוב מערך התרחישים. סטיית התקן בתרחיש שווה לסטיית התקן הנצפית בשוק בתוספת או בהפחתה של חמישית ממנה. לדוגמה, אם סטיית התקן הנוכחית הינה 25%. חמישית ממספר זה – 5%. כלומר, סטיות תקן במערך התרחישים יהיו 20% ו-30%. התוספת או ההפחתה חייבת לעלות על שיעור מינימלי, שמשתנה בין נכסי הבסיס השונים. לדוגמה, במדד ת"א-25 השיעור המינימלי עומד על 4%.

בנוסף ל-42 תרחישים אלה ישנם שלושה תרחישים נוספים - שני תרחישים "קיצוניים" ותרחיש "שווי שוק". התרחישים הקיצוניים נועדו לטפל באופציות הנמצאות "עמוק מחוץ לכסף". בתרחישים אלו התנודה המקסימלית בנכס הבסיס מוכפלת פי שניים. לדוגמה, במדד ת"א-25, בו התנודה מקסימלית היא 12%, נשתמש בתנודה של 24% לכל כיוון. מאחר שמדובר בתרחיש בעל הסתברות נמוכה, מוכפלת התוצאה ב- 35%.

בתרחיש שווי שוק מוצב שווי השוק הנוכחי של תיק האופציות והחוזים העתידיים. תרחיש זה נועד להבטיח כי במצב בו האופציות מתומחרות בשוק באמצעות סטיות תקן השונות מהותית מאלו של מערך התרחישים, יידרש הלקוח לתת כמות מספקת של ביטחונות.

להלן פירוט התרחישים:

(*) תרחישים קיצוניים, בהם התוצאה מוכפלת ב-0.35.

כאשר:

S₀  – שער הספוט האחרון שפורסם.

m – טווח תנודה מקסימלי של נכס בסיס, כמפורט בטבלה להלן.
a – תנודה מינימלית בסטיית תקן, כמפורט בטבלה להלן.