אופציות וחוזים עתידיים הם הסכמים בין שני צדדים, המקנים זכויות ומטילים חובות.

בבורסה נסחרות אופציות רכש (Call) ואופציות מכר (Put). רוכש אופציה מקבל זכות (ללא התחייבות) לרכוש או למכור את נכס הבסיס (לדוגמה: מדד ת"א-25) במחיר מוסכם מראש ("מחיר המימוש") ובתאריך ידוע מראש ("מועד הפקיעה"). תמורת הזכות משלם הרוכש "פרמיה". מוכר ("כותב") אופציית  Put מתחייב, תמורת פרמיה, לשלם לרוכש האופציה את ההפרש בין מחיר המימוש לבין השווי של נכס הבסיס ביום פקיעת האופציה. מוכר אופציית Call מתחייב, תמורת פרמיה, לשלם לרוכש האופציה את ההפרש בין שווי נכס הבסיס ביום פקיעת האופציה לבין מחיר המימוש. התשלום מתבצע במועד המימוש. במידה שההפרש שלילי – האופציה "מחוץ לכסף" ופוקעת ללא תשלום.

קונה האופציה יכול להפסיד לכל היותר את הפרמיה ששילם. כותבי האופציה חשופים להפסד גדול בהרבה, לעיתים אף בלתי מוגבל. מסלקת מעו"ף, חברה-בת של הבורסה, מחויבת להשלמת העסקה כלפי קוני האופציות, ובהתאם לכך, דורשת ממשקיעים הכותבים האופציות להפקיד בידיה בטחונות, ומחזיקה בהם לשם הבטחת יציבות המסלקה וחברי הבורסה.

חוזה עתידי הוא הסכם לתקופה מוגדרת מראש בין שני צדדים. מוכר החוזה מתחייב לשלם לקונה הפרשים אם שווי נכס הבסיס בפקיעה גבוה מהמחיר עליו הוסכם בחוזה. מנגד, הקונה מתחייב לשלם למוכר הפרשים אם נכס הבסיס בפקיעה נמוך מהמחיר עליו הוסכם בחוזה. קונה או מוכר של חוזה עתידי חשופים למעשה להפסד בלתי מוגבל, ולכן גם הם מחויבים להפקדת ביטחונות.

שוק הנגזרים, שהושק באוגוסט 1993, מכונה גם שוק מעו"ף (מכשירים עתידיים ופיננסיים).

באוקטובר 1999 מוחשב המסחר באופציות ובחוזים עתידיים ונסגרו אולמות המסחר של הבורסה. סמוך לאחר מחשוב המסחר זינקו המחזורים באופציות על מדד ת"א-25 פי שלושה ויותר, ומאז הם ממשיכים לגדול באופן רצוף. אופציות אלה מקנות לציבור המשקיעים הגנה מפני תנודות במדד ת"א-25.

בבורסה נסחרות גם אופציות על שער הדולר (שהושקו באוקטובר 1994), וכן אופציות על שער האירו (שהושקו בנובמבר 2001), המקנות הגנה מפני תנודות בשערי המטבעות. בנוסף נסחרות בשוק הנגזרים אופציות על מדד ת"א-בנקים .